עבור פעוטות, משחק אינו רק דרך להעביר את הזמן; זוהי הדרך המרכזית שבה הם לומדים על העולם, על עצמם ועל האנשים סביבם. התפיסה החינוכית המודרנית מכירה בכך שלמידה משמעותית בגיל הרך אינה מתרחשת באמצעות שיעורים פרונטליים, אלא דרך התנסות חופשית, חקר ומשחק. בארץ הפלאות של אליסה, ובמיוחד בקבוצת הבוגרים לגילאי שנתיים ומעלה, המשחק עומד במרכז העשייה החינוכית, והוא מהווה כלי מתוכנן היטב לקידום מטרות התפתחותיות מגוונות. למידה דרך משחק מתחילה ביצירת סביבה עשירה ומעוררת סקרנות. כאשר לילדים מוצע מגוון של חומרים, צעצועים ופעילויות המותאמים לגילם, הסקרנות הטבעית שלהם מובילה אותם לחקור, להתנסות ולגלות. משחק בקוביות, למשל, הוא לא רק בניית מגדלים; זהו שיעור בפיזיקה, פתרון בעיות, תיאום עין יד ופיתוח מוטוריקה עדינה. פינת יצירה עם חומרים שונים מזמינה ביטוי עצמי, מפתחת את הדמיון ומחזקת את שרירי הידיים כהכנה לכתיבה. תפקידו של הצוות החינוכי הוא לתווך את הלמידה הזו בעדינות. המטפלת אינה מורה במובן הקלאסי, אלא מנחה המצטרפת למשחק, שואלת שאלות המעוררות מחשבה, מרחיבה את אוצר המילים של הילדים ומעודדת אינטראקציה חברתית. היא יודעת מתי להתערב כדי לסייע ומתי לקחת צעד אחורה כדי לאפשר לילד לפתור בעיה בעצמו ולחוות תחושת הצלחה. דרך משחקי תפקידים, הפעוטות לומדים על סיטואציות חברתיות, מתרגלים אמפתיה ומפתחים את יכולות השפה והתקשורת. דרך משחקי תנועה ושירה, הם מפתחים מודעות גופנית, קואורדינציה וקצב. כל פעילות, שנראית כלפי חוץ כמשחק פשוט, טומנת בחובה מטרות חינוכיות ברורות המקדמות את הילד בכל תחומי ההתפתחות. במעון המאמין בלמידה דרך משחק, מכבדים את הילד כלומד עצמאי וסקרן. במקום להכתיב לו מה ללמוד, מאפשרים לו לבנות את הידע שלו מתוך חוויות ממשיות ומהנות. כך, האהבה ללמידה נטמעת בו באופן טבעי, והוא רוכש כלים ומיומנויות שישרתו אותו לאורך כל חייו.